אפשרות הכניסה לישראל הנה מוגבלת היות והיא יכולה לעשות רק על פי חוק, חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
החוק קובע 2 דרכים לכניסה לישראל:
1. אשרת עולה.
2. אשרת כניסה לישראל.
אשרת הכניסה לישראל יכולה להיות אחת מאלה:
1. אשרה ורישיון לישיבת מעבר, עד 5 ימים.
2. אשרה ורישיון לישיבת ביקור, עד 3 חודשים ( אשרת תייר).
3. אשר ורישיון לישיבת ארעי, עד 3 שנים.
4. אשרה ורישיון לישיבת קבע.
5. אשרת עלייה/ זכאי חוק השבות/אשרת תלמיד ועוד.
כמו כן, ישנו ההליך המדורג (התאזרחות), הליך מדורג הוא כינוי של הליך בו מוענקת אזרחות ישראלית לאזרח זר, בן זוג של אזרח ישראלי (לרבות בני אותו מין), אשר איננו זכאי לאזרחות מכוח חוק השבות בין אם נישא לאזרח ישראלי ובין אם לא. ההליך המדורג הנו הליך הנועד לבחון את כנות הקשר בין בני הזוג וזאת לאחר המצאת מסמכי סף לרשות, רשות האוכולוסין וההגירה, בהתאם לקבוע בחוק ובנהלים.
נקודת המוצא ככלל היא, כי אין לזר זכות קנויה להכנס לישראל, לשבת בה או לקבל בה מעמד, כאשר מתחם שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים בעניין זה הינו רחב ביותר אם כי הוא כמובן נתון לפיקוח בית-משפט זה על-פי עילות הביקורת המנהליות. זרים אשר כניסתה לישראל סורבה, מועברים למתקן מסורבים בנמל התעופה בן גוריון (בנתב"ג), שם הם מוחזקים עד להרחקתם מישראל.
אזרחות מכוח שבות – סעיף 2 לחוק האזרחות
כידוע, לכל יהודי יש זכות לעלות לישראל ולקבל מעמד של אזרח, להוציא מקרים בהם הדבר עלול לסכן את הציבור או את ביטחון המדינה. במסגרת חוק השבות, זכות זו הורחבה וניתנה גם לכל מי שהוא ילד או נכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולמי שהוא בן זוג של ילד או נכד של יהודי. חשוב שיובהר, 'יהודי' הוא כל מי שנולד לאם יהודייה או התגייר והוא אינו בן דת אחרת.
אזרחות מכוח ישיבה בישראל – סעיף 3 לחוק האזרחות
כל מי שחי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, לפני הקמת המדינה, ונרשם במרשם האוכלוסין שנערך ב-1952, קיבל אזרחות ישראלית (בעקבות פגמים בעריכת מרשם האוכלוסין דאז, נערך ב- 1980 מרשם אוכלוסין נוסף ובו הוחלט כי גם מי שלא היה רשום במרשם האוכלוסין הראשון ייחשב לאזרח ישראל – סעיף 3א' לחוק האזרחות.
אזרחות מכוח לידה – סעיף 4 לחוק האזרחות
אלה יהיו מיום לידתם, אזרחים ישראליים מכוח לידה:
* מי שנולד בישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים
* מי שנולד מחוץ לישראל כשאביו או אמו היו אזרחים ישראליים (מכוח שבות, מכוח ישיבה בישראל, התאזרחות ומכוח אימוץ). יצוין, ילדיו של אדם שקיבל אזרחות לפי סעיף זה לא יהיו זכאים לאזרחות ישראלית, במידה ואלו ייולדו מחוץ לישראל.
אזרחות מכוח לידה וישיבה בישראל – סעיף 4א' לחוק האזרחות
מי שנולד אחרי קום המדינה והוא חסר אזרחות יהא זכאי לקבלת אזרחות ישראלית אם יעמוד בקריטריונים הבאים, במצטבר: 1) נולד אחרי קום המדינה בתוך תחומי מדינת ישראל; 2) לא הייתה לו מעולם אזרחות אחרת; 3) ביקש לקבל אזרחות ישראלית בין יום הולדתו ה- 18 ליום הולדתו ה- 21; 4) היה תושב ישראל למשך חמש שנים רצופות בסמוך לפני יום הגשת בקשתו.
התאזרחות – סעיף 5 לחוק האזרחות
בגיר שאיננו אזרח ישראלי (וגם לא יהודי), אך חפץ באזרחות ישראלית יכול לעשות זאת באמצעות פנייה לשר הפנים, ובלבד שיעמוד במס' תנאים מצטברים: 1) נמצא בישראל; 2) שהה בישראל שלוש שנים מתוך חמש השנים שקדמו להגשת הבקשה; 3) מעוניין להשתקע בישראל; 4) יודע את השפה העברית ברמה בסיסית; 5) ויתר על אזרחותו הקודמת או מוכן לעשות כן; 6) זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע.
אזרחות למי שנישא לאזרח ישראלי – סעיף 7 לחוק האזרחות
בעל ואשתו, שאחד מהם אזרח ישראלי או שאחד מהם ביקש להתאזרח ונתקיימו לגביו התנאים להתאזרחות (או הפטור מהם), כאמור, יכול השני לקבל אזרחות ישראלית על ידי התאזרחות, אף אם לא נתקיימו בו התנאים דלעיל (הכוונה להליך המדורג להסדרת מעמדו של בן הזוג הזר, שבסופו יוכל זה האחרון לקבל אזרחות ישראלית).
אזרחות מכוח הענקה – סעיף 9 לחוק האזרחות
שר הפנים הוסמך להעניק אזרחות ישראלית גם במקרים בהם אין תחולה של איזה מהסעיפים הנ"ל, בין היתר, כשהמדובר הוא במי שהמדינה חפצה לגמול לו על תרומתו הבולטת לביטחון, לחברה וכיוצא בזאת – לדוגמא: חסידי אומות עולם, אנשי מדע, ספורטאים ואחרים.
**אין באמור לעיל להוות ייעוץ משפטי, מומלץ להיוועץ בעו"ד טרם ביצוע פעולה הכרוכה בהתערבות משפטית**